האלפיון העליון של עולם החריטה

אני מאוהב... מאוהב בהנדסה, ביצירתיות, בדיוק, באיכות ובאמינות. יש משהו מרתק במכונות שנבנו ללא פשרות – מכונות שכל פרט בהן תוכנן בקפידה, לא רק כדי לבצע את עבודתו, אלא כדי להגיע לשלמות. עבורי, מחרטה אינה רק כלי עבודה, היא ביטוי לחשיבה הנדסית, לניסיון מצטבר ולשאיפה מתמדת למצוינות.
אז מי הם חמש המחרטות שהגיעו לפסגת ההנדסה, היצירתיות והאיכות בעולם החריטה?

Robust - What an American Beauty!
"וואו... מה קרה כאן עכשיו. האם אני מתאהב באחרת?" שאלתי את עצמי בפעם הראשונה שראיתי את ה- Robust American Beauty. לא, אני לא מתכוון לצבע, וגם לא למידות רחמנא ליצלן, אני מדבר על אותה תחושה נדירה של התאהבות במשהו אסור. כל כך אסור שכן אני נשוי לאחותה (אלוהים שישמור....). ולרגע אחד לא הצלחתי להתאפק ולשאול בחשש... "היי One way יקירתי .... למה לא אמרת לי שאחותך יפה ממך?" האם כך מרגישים כשבוגדים במחרטה?
אז במסגרת קטגוריית ה – "איך לא חשבו על זה קודם?" ה Robust מדהימה בלפחות שלוש גישות הנדסיות המעידות על יצירתיות גאונית....

"הצמד ואל תפריד..."
ב Robust בחרו למקם את המנוע בצמוד לראש המחרטה. במבט ראשון כמעט לא שמים לב לכך, אבל זה בדיוק ה "איך לא חשבו על זה קודם...". ברוב המחרטות המנוע מקובע לגוף המכונה, ולכן הזזת הראש מחייבת פתרון אחר למערכת ההנעה. ב־Robust בחרו בגישה פשוטה יותר – המנוע נוסע יחד עם הראש וכך אין צורך לחשוב על מערכת ההנעה – היא פשוט מגיעה יחד. מצד שני.... האם יציבות המחרטה לא נפגע ? האם העלאת המנוע לנקודה כך גבוהה לא מסוכנת? מדוע צריך להזיז את כל הראש אם אפשר פשוט לחרוט מהמצד השני כמו ב One Way ומחרטות אחרות?

"זוז רגע הצידה..."
בואו נגיד את האמת... שותפנו הנאמן לחריטה בין עוקצים, לפעמים קצת תקוע הנודניק. וגם כאן Robust יישמו גישה נהדרת של "הרחקה", "סיבוב" ו.. "הגדלת המיטה" (רעיון!). ראו בתמונה כיצד ה Tail stuck מורחק, המיטה מוגדלת ומאפשרת את משיכת ראש המחרטה עד לקצה המיטה.

"חבק אל תלחץ"
אם יש רכיב אחד במחרטה שרובנו מפעילים עשרות פעמים, זהו מנגנון הנעילה של ה Tool Rest רוב היצרנים בחרו בפתרון הפשוט: בורג לוחץ, מפעיל כוח, והכל ננעל. זה עובד אבל... "בשביל מה ללחוץ... אם אפשר פשוט לחבק?" במקום להפעיל לחץ נקודתי על עמוד ה Tool Rest , ב Robust תכננו מנגנון שמחבק אותו סביב היקפו ומייצר נעילה אחידה, חזקה ועמידה !

ואז הסתכלתי על ה One Way וחייכתי, הי את תמיד תהי אהבת חיי! אבל ......

VB 36 – לוחם הסומו של עולם החריטה.... !
מהפכה !!! אם ה Robust גרמה לי לבגוד לרגע בOneway שלי, ה VB36 בכלל לא ניסתה לפלרטט איתי. היא פשוט הסתכלה בזלזול על עולם החריטה ואמרה: 'אתם עושים את זה לא נכון!
הדבר הראשון שמכה בך היא העובדה שאין מיטה. טוב... יש. אבל היא כבר לא מרכז המכונה. ב VB36 החיים סובבים סביב הקערה. זו לא העובדה שאפשר לחרוט קערה בקוטר של כמעט מטר! אלא העובדה שאתה פשוט עומד מול הקערה ולא מוצא עצמך מתכופף מעל המיטה, מושיט ידיים ומחפש את זוויות העבודה. המחרטה היא זו שמתאימה את עצמה לחרט ולא להיפך.

כמעט כל מחרטת עץ איכותית בעולם משתמשת במיסבי כדורים או במיסבי גלילים. VB אימצה את מיסבי ההחלקה Plain bearings הנפוצים במכונות תעשייתיות כבדות וזאת במטרה להתמודד עם עומסי כבדים במהירויות נמוכות. ה VB36 נולדה בבריטניה בשנות ה 90, אך כיום מיוצרת על ידי חברת Steinert בגרמניה.

המספר 36 מציין את יכולת החריטה המקורית של קערה בקוטר 36 אינץ' (915 מ"מ). בגרסאות החדשות והגבוהות יותר (H Model) ניתן להגיע לקוטר עבודה של עד 2.34 מטר מעל הרצפה!
קוטר ציר הראש ב VB36 הוא 60 מ"מ (!) ומשקל המכונה בלי המיטה 265 ק"ג. תוסיפו מיטה ותגיעו כמעט ל 400 ק"ג. לוחם סומו במשקל כבד!

Stubby האוסטרלית שלא אוהבת חוקים

אם ה Robust היא אחותה היפה של ה Oneway ואם ה VB36 היא הפרופסור המטורף שהחליט להמציא מחדש את המחרטה, הרי שה Stubby היא האוסטרלית המשוגעת שלא אוהבת שמספרים לה איך "צריך" לבנות מכונה.

"מי אמר שהמיטה צריכה להיות ישרה?" זהו הרעיון המרכזי של Stubby. המיטה אינה רק מסילה, היא מפרק! אפשר לסובב אותה. לשנות את מיקום אזור העבודה, להעמיד את הקערה בדיוק במקום שנוח לחרט.

קצרה אבל אל תקראו לה קטנה. מכאן גם מגיע השם – "Stubby". אבל אל תתנו למידות להטעות אתכם. למרות שהמכונה תופסת מעט מקום היא מסוגלת לחרוט קערות בקטרים (40") שביתר המחרטות מוגבלים ע"י המיטה. זו הנדסה חכמה, פחות ברזל יותר מחשבה. ואם יורשה לי, "מי אמר שבשביל סקס צריך מיטה". המיטה המסתובבת אינה גימיק היא למעשה פטנט רשום. המיטה יושבת על צריח לכן היא יכולה להחליק קדימה ואחורה לאורך הבסיס ולהסתובב סביב הצריח בזויות שונות. בנוסף קיימת מיטה עזר (Auxiliary Bed) שניתן לחבר במספר מיקומים שונים – במקביל למיטה הראשית להארכת חריטה בין עוקצים, או בניצב לציר לצורך תמיכת ה-Tool Rest בעבודות גדולות.

Home sweet home...
כן נכון, אולי קצת נסחפתי, פלירטטתי עם Robust, התלהבתי מה VB36 ואולי אפילו בליתי כמה דקות עם אוסטרלית משגעת, אבל One way ו Vicmarc נשותי מבית, עם יד על הלב לא נגעתי (טוב כמעט). והנה הגיע הזמן לחזור הביתה, אל שתי האהובות שלי. שתיכן בנויות לעילא ולעילא. שתיכן סוסות עבודה אמיתיות שאינן מתעייפות. שתיכן מהונדסות למופת, ללא גימיקים וללא טריקים – רק הנדסה איכותית, דיוק, מסה ואמינות.
ה Oneway בת קנדה, היא עבורי התגלמות הקשיחות והביטחון. היא נותנת תחושה שלא משנה מה אעמיס עליה, היא תמיד תעמוד במשימה. ה Vicmarc בת אוסטרליה, מייצגת פילוסופיה מעט שונה. היא אלגנטית יותר, מעודנת יותר, ובנויה ברמת דיוק יוצאת דופן. כל ידית, כל מנגנון וכל תנועה מרגישים כאילו מישהו השקיע עוד שעה במכונת הכרסום רק כדי שהכול יהיה מושלם. אין בהן את החוצפה של ה Stubby אין בהן את המהפכה של ה VB36 ואין בהן את ההברקות הקטנות והיצירתיות של ה Robust אבל יש בהן משהו אחר - שלמות. שלמות שנולדה מעשרות שנים של ניסיון, משיפור בלתי פוסק ומהבנה עמוקה של מה שחרט מקצועי באמת צריך.
ואולי זו הסיבה שבסופו של יום, אחרי כל הפלירטוטים וההתאהבויות, אני נכנס לסדנה, מעביר יד על אחת מהן, מחייך לעצמי וחושב: "בסוף... אין כמו בבית".

אז מי המחרטה הטובה בעולם? כנראה שאין תשובה אחת. כל אחת מחמש המחרטות האלה לקחה את עולם החריטה לכיוון אחר. אחת המציאה מחדש את מבנה המחרטה. אחת לימדה אותנו לחשוב אחרת על סביבת העבודה. אחת הוכיחה שפשטות יכולה להיות גאונות, ושתיים הראו שאפשר להגיע כמעט לשלמות באמצעות התמדה, ניסיון והנדסה חסרת פשרות. ואולי זו בדיוק הסיבה שאני כל כך אוהב מחרטות.